ההיסטוריה של גיבורי העל חלק ד': העידן האפל + המודרני

שנת 1986 הייתה שנת מפנה בהיסטוריה של הקומיקס האמריקאי, שנה בה יצאו שני ספרי קומיקס שהגדירו מחדש את הז'אנר. The dark knight returns של פרנק מילר ו-Watchmen של אלן מור היו סיפורים אפלים, מורכבים ועמוקים, שהפכו לסוג של (אם אפשר להיות פלצן לרגע) דיקונסטרוקציה של ז'אנר הקומיקס בכלל והנאיביות האסקפיסטית של עידן הכסף והברונזה בפרט.

האביר האפל חוזר תיעד את שנותיו המאוחרות של באטמן שנאלץ לחזור מפרישה מוקדמת ולהלחם בפשע ובשדים הפנימיים שלו, בעולם בו כולם יותר מדי פוליטיקלי קורקט והתקשורת מכתיבה את דעת הקהל. וואצ'מן, מנגד, עסק במניעים הפסיכולוגיים והדילמות של אנשים רגילים שהחליטו יום אחד ללבוש מסיכה ולהלחם בפשע, כמו גם בהשפעה של אדם בעל כוח על-אנושי על התרבות, הטכנולוגיה, היחסים הבין לאומיים בין ארה"ב וברה"מ ועל שפיותו שלו. שני הקומיקסים הללו לא דמו לשום דבר שבא לפניהם, וזכו להצלחה מטורפת.

כמובן, שני הקומיקסים הללו לא היו הקומיקסים ה"אפלים" הראשונים שנכתבו – אלן מור עצמו התחיל לכתוב את V for Vendetta האפל והמשובח עוד בשנת 1982 – אבל וואצ'מן והאביר האפל סימנו את סופו של תהליך דילול האלמנטים הקמפיים של עידן הכסף, שהתחיל עוד בעידן הברונזה. העידן החדש, שנפתח ברגע שחברות הקומיקס ניסו לשכפל את האווירה הרצינית והאפלה של וואצ'מן והאביר האפל, זכה בדיעבד לכינוי העידן האפל.

עכשיו, גם האביר האפל וגם וואצ'מן היו יצירות ספרותיות שנעזרו באנטי-גיבורים ותכנים מאוד בוגרים בשביל להזריק לתוך סיפור גיבורי העל הבסיסי אלמנטים של פסיכולוגיה, ביקורת חברתית והמון סימבוליזם. מה שחברות הקומיקס הבינו מהם, לעומת זאת, היה שהציבור אהב את גישת ה"Grim and Gritty" והפך לציני מדי בשביל גיבורים צחים כשלג. החברות רצו לפנות לקהל התיכוניסטים ותלמידי הקולג' – הדור שכונה באמריקה "ג'נריישן אקס", הדור שהקשיב לנירוונה, ראה סרטים של שוורצנגר ושיחק מורטל קומבט באולמות הארקייד. הם כנראה רצו סיפורים מלאים באלימות וסקס אפיל, על אנטי-גיבורים קשוחים וציניים עם אקדחים ענקיים וגיבורות חטובות עםאקדחים ענקיים גם. אהמ. אחרי הכל, עוד בעידן הברונזה שברנו את הראש על איך לפנות לקהל מבוגר יותר, ומה תיכוניסטים ונערי קולג' אוהבים יותר מאלימות וציצים?

התוצאה הייתה שטף של גיבורים חדשים כמו קייבל - שרירן עם עין אחת ורובה ענקי שלא מסוגל לחייך, או ספון (Spawn), סוכן CIA שנרצח ועשה עסקה עם השטן כדי להפוך לגנרל בצבא הגהנום. זה היה עידן בו כאלה שתמיד היו קצת יותר אנטי-גיבורים, כמו וולברין או המעניש זכו להצלחה רבה, וגיבורים אחרים נדחקו לשוליים או הפכו לקשוחים ואפלים גם הם. אחד מהסיפורים היותר מוכרים של העידן הזה היה מותו של סופרמן, הצופיפניק הגדול והכחול – שמת זמנית והוחלף בארבעה יורשים – כל אחד יותר אפל וקשוח מהשני.

אמן וכותב בולט בתקופה הזו היה רוב לייפלד, שהסגנון הציור שלו (גברים ענקיים עם אקדחים ענקיים, נשים חטובות ודדניות וחוסר יכולת משווע לצייר כפות רגליים) וסגנון הכתיבה שלו (המון אקשן, עלילה שמהווה תירוץ לעוד אקשן) זכו להצלחה רבה ואינספור חיקויים, ולמעשה היוו תמצית התקופה.

מחוץ לדפי הקומיקס, העידן האפל היה עידן עמוס באירועים. שנות השמונים והתשעים היו השנים בהן הציירים והסופרים של ספרי הקומיקס פיתחו תדמית של כמעט-סלבריטיז, מה שהוביל למחלוקות רבות בחברות הקומיקס בנוגע לזכויות היוצרים על דמויות – האם קייבל היה שייך לרוב לייפלד, שיצר אותו? או אולי למארוול, החברה שהעסיקה אותו? סכסוכים כאלה הובילו לנטישות המוניות של אמנים וכותבים מדי סי ומארוול והקמה של חברות מתחרות, בהן ליוצר יש זכויות יוצרים בלעדיות על כל הדמויות שהוא יוצר – וכך באו לעולם דארק הורס קומיקס, ויילדסטורם קומיקס, וליאנט קומיקס ו-אימג' קומיקס.

בנוסף, העידן האפל ראה את עלייתן של חנויות הקומיקס. אתם מבינים, עד שנות השבעים המאוחרות קומיקסים נמכרו בדוכני עיתונים או חנויות ספרים, ורק לאחר מכן הופיעו חנויות שהתמחו רק בקומיקס. הבעיה הייתה שהמון חנויות כאלה נפתחו בשנות התשעים ע"י אנשים שברוב המקרים מאוד אהבו קומיקס אבל לא היה להם שמץ של חוש עסקי. בהתחלה זה עבד, אולם בסופו של דבר החנויות האלה כשלו ונסגרו וחברות הקומיקס נתקעו עם מחסנים שלמים של חוברות שלא נמכרו וציבור שאיבד עניין בקומיקסים בעלי האיכות הירודה של אותה התקופה. לאט לאט, ההיצע התחיל לעלות על הביקוש.

כמובן, ההתנהלות הכללית של החברות עצמן לא עזרה – מהדורות ישנות של חוברות קומיקס משנות הארבעים והחמישים הפכו לחומר אספנים יקר, וחברות הקומיקס ניסו לשחזר את ההצלחה הזו ע"י שיגור מחדש של כותרים קיימים (כי "גליון 1" של חוברת מסויימת זה חומר אספנות יקר!) או גימיקים כמו חוברת אחת עם כמה כריכות (כדי להכריח את האספן לקנות כמה עותקים של אותה חוברת). כמובן, יש סיבה שכותר אספנים הוא יקר – כי הוא נדיר. אם מארוול מוציאה 20 מליון עותקים של חוברת, אין ממש סיכוי שהיא תעשה פתאום נדירה או בעלת ערך, נכון? עכשיו, תוסיפו לזה סכסוכים פנימיים, איכות ירודה של קומיקס והתנהלות כספית לקויה, מה קיבלתם?

בום.

הם קראו לזה "התרסקות הקומיקס הגדולה של 1996”. היו פשוט יותר מדי חוברות קומיקס שניסו להיות "מהדורות אספנים"; יותר מדי חנויות קומיקס כושלות שהפסיקו לרכוש קומיקסים מהחברות; יותר מדי כסף שהושקע בקומיקסים שלא החזירו את ההשקעה; יותר מדי זלזול בקוראים. מארוול הגישה בקשה לפשיטת רגל. וליאנט נרכשה ע"י חברת Acclaim. רוב לייפלד פוטר מאימג' קומיקס, החברה אותה עזר לייסד. די סי נאלצו לצמצם את כמות החוברות שהוציאו ודארק הורס שרדה רק בזכות הרשיון שלה לפרסם קומיקסים של סטאר וורז. אם אתם רוצים לראות בזה הסוף של העידן האפל, אתם לא תהיו היחידים.

באותה שנה די סי הוציאה לאור סדרת חוברות קומיקס יפהפיה בשם Kingdom Come, שניסתה לעשות לעידן האפל מה שוואצ'מן עשה לעידנים שלפניו: בעולם עתידני בו גיבורי על אפלים וקטלניים החליפו את הגיבורים של פעם והפכו את העולם לשדה קרב אחד ענק, סופרמן מוביל את ליגת הצדק שלו במאבק אחרון כדי ללמד אותם מה זה אומר להיות גיבור על. המסר העיקרי של קינגדום קאם היה שרעיונות כמו צדק, אמת והדרך האמריקאית הם אולי קיטשיים, אבל גיבור צריך להתנהג כמו גיבור ולא כמו שמוק עם גלימה – או בקיצור – עם כוח באה אחריות. וכך, בעזרתם של וואנדר וומן ובאטמן, גרין לאנטרן והפלאש, גרר סופרמן את העידן האפל אל מאחורי האסם ועשה לו המתת חסד.

וקצת על העידן שלנו.

יש כאלה שבוחרים לחשוב שאנחנו עדיין לא יצאנו מהעידן האפל, ושקינגדום קאם לא השפיע על התעשיה באותה צורה שוואצ'מן או המוות של גוון סטייסי השפיעו. אני בוחר לחשוב אחרת. לדעתי, ישנו הבדל ברור מאוד בין הקומיקסים שיצאו מהשנה 2000 ואילך, והקומיקסים הציניים והאפלים של שנות השמונים והתשעים.

אתם מבינים, מוקדם מדי בשביל לנסות לאפיין את העידן בו אנחנו נמצאים כיום. מצד אחד, ישנה מגמה מאוד ברורה של רנסנס של עידן הכסף, עם כותבים שיוצאים נגד המוסכמות של העידן האפל, מוותרים על הגימיקים הכאילו-רלוונטיים של עידן הברונזה ושואבים השראה מהיקום הצבעוני והפנטסטי של עידן הכסף. מצד שני, ההצלחה של משחקי מחשב וסרטים מבוססי קומיקסים יותר אפלים (כמו באטמן מתחיל או The Darkness) הוכיחה שלציבור עדיין לא נמאס מאנטי-גיבורים, כל עוד הם לא פסיכוטיים לגמרי.

אנחנו חיים בעידן טוב, עידן בו חברות הקומיקס למדו את הלקח שלהן, ובוחנות קונצפטים חדשים לאט ובזהירות. יותר מהכל, אני מעדיף לחשוב שעוד לא ברור לגמרי לאן חוברות הקומיקס ילכו בעשור הקרוב – אנחנו כנראה צריכים לחכות לחוברת שתגיע ותגדיר מחדש את הז'אנר. האביר האפל של העשור הזה, או הוואצ'מן השני, או מוות של איזה דמות מרכזית שיזרוק את כל עולם הקומיקס לכיוון חדש ומפתיע. אנחנו נמצאים על הסף של רנסנס קומיקסי מודרני, ויצירת המופת הבאה נמצאת ממש מעבר לפינה.

מיטיבי לכת מוזמנים לראות את הביקורת של לינקארה לגליון הראשון של youngblood , שממחישה מצויין את האלמנטים המרכזיים של העידן הזה. תהנו!

פורסם בקטגוריה קומיקס | תגובה אחת

ההיסטוריה של גיבורי העל חלק ג': עידן הברונזה

כאשר הגובלין הירוק זרק את גוון סטייסי מגשר ברוקלין, ספיידרמן לא היסס לרגע – הוא ירה לעברה את קורי העכביש שלו, ליפף אותם סביב הרגל שלה, ומשך בחוזקה. ספיידרמן חשב שהצליח להציל את חברתו, אולם כאשר הניח אותה לרגליו ראה כי היא לא נושמת – העוצמה בה ספיידרמן בלם את נפילתה יצרה את אפקט צליפת השוט, והצוואר של גוון סטייסי נשבר.

מותה של גוון סטייסי

מותה של גוון סטייסי, בשנת 1973, היווה העדות האחרונה לאובדן התמימות שאפיינה את עידן הכסף, ותחילתו של העידן שיכונה לימים עידן הברונזה. תהליך זה נמשך כשלוש שנים בערך, וכלל שינוי במאזן הכוחות של מארוול ודי סי, ודילול משמעותי של האלמנטים הנאיביים והאסקפיסטים שאפיינו את עידן הכסף:

  • 1970 - ג'ק קירבי מערער את הסטטוס קוו של עולם הקומיקס, עוזב את מארוול לטובת די סי ויוצר שם את המגנום אופוס שלו, האלים החדשים.
  • 1970 - ג'וליוס שוורץ ממונה לעורך הראשי של סופרמן, ומבטל חלק מהדברים שהגדירו את סופרמן בעידן הכסף, כמו קרובי משפחה, כוחות שונים ומשונים ואינספור סוגי קריפטונייט.
  • 1971 – סטן לי ממארוול מפרסם קומיקס על מלחמתו של ספיידרמן בסמים, ללא אישור רשות קוד הקומיקס, שאסרה על כל איזכור (חיובי או שלילי) של סמים.
  • 1971 – רשות קוד הקומיקס עורכת רפורמה בקוד בעקבות הצלחתו של הקומיקס הנ"ל. כעת ניתן להציג שימוש בסמים (בקונטקסט שלילי בלבד) וכן תכני "אימה", כמו רוחות, ערפדים ושדים.
  • 1972 – לוק קייג', הופך לסופר גיבור השחור הראשון שמקבל סדרה משלו. גיבורי על מבוססי סיפורי אימה (Ghost Rider, Swamp Thing) יוצאים לאור ומצליחים מאוד.
  • 1973 – הגובלין הירוק הורג את גוון סטייסי – פעם ראשונה מאז עידן הזהב בה רשע מצליח להרוג את אחת הדמויות הטובות, והיא גם נשארת מתה (כרגע).

הרפורמה בקוד הקומיקס, כמו גם ההכרה של החברות בעובדה שהן יכולות להתעלם ממנו לגמרי, אפשרה ליוצרים יותר חופש יצירתי מאי פעם – גיבורים כבר לא היו צריכים להיות נטולי פגמים והרואיים. עידן הברונזה היה העידן בו איירון מן הפך לאלכוהוליסט, באטמן החל להכיר בצלקות שרצח הוריו הותיר בו, ושנאת המוטנטים הפכה לנושא מרכזי בקומיקסים של אקס מן. זה היה העידן בו גיבורי העל לקחו הפסקה מלוחמה בין-גלקטית בשביל לטפל בנושאים "רלוונטיים" כמו סמים, אלכוהוליזם ושחיתות ממשלתית.

סמים! אומג

שנות השבעים היו שנים משמעותיות בהיסטוריה האמריקאית - המהפכה המינית, בשילוב עם הרצון של חברות הקומיקס לפנות לקהל המתבגרים ותלמידי הקולג', הובילו לסקסיפיקציה (יש כזו מילה?) של הקומיקסים. כעת, כאשר הן כבר לא מוגבלות ע"י קוד הקומיקס, חברות הקומיקס החליטו להתפרע – חצאיות התקצרו, מחשופים גדלו, פופיקים נחשפו ויותר ויותר גיבורים זכרים הסתובבו ללא חולצה. עלייתה של התנועה הפמיניסטית, מאידך, גררה איתה עלייה בכמות הסופר-גיבורות שעמדו בפני עצמן, קיבלו חוברות עצמאיות ולא היו כינור שני לסופר-גיבור גברי.

בדומה לעלייתו של הכוח הנשי, עידן הברונזה היה גם תור הזהב של המיעוטים בקומיקס - גיבורי על שחורים התחילו להופיע בקומיקסים, הבולטים ביניהם היו לוק קייג' של מארוול וסייבורג של די סי, ואף לאומים אחרים (יפנים, סינים, אינדיאנים וכד') הציצו מבין דפי הקומיקס. רובם היו סטריאוטיפים די מביכים (אם אתה גיבור על אסיאתי, סביר להניח שאתה אמן קראטה או סמוראי), אבל זה היה צעד בכיוון הנכון. הומואים ולסביות עוד לא הופיעו בקומיקס, אולם העלייה המטאורית בפופולריות של האקס-מן בשנים אלו מיוחסת בין השאר לאנלוגיה הסמוייה-למחצה בין שנאת מוטנטים להומופוביה.

לבסוף, גם סקנדל ווטרגייט והמלחמה בויטנאם השתקפו בקומיקס – כבר לא היה מקום להאדיר את הממשלה כגוף שלעולם לא טועה, והשוטרים כבר לא היו בלתי-מושחתים לחלוטין. אחד מהסיפורים היותר מפורסמים מהזמן הזה היה מלחמתו של קפטן אמריקה ב"אימפריה הסודית" – קונספירציה להשתלט על אמריקה שהעומד בראשה היה דומה בצורה מחשידה לנשיא ניקסון. הגילוי הזה זעזע את הקפטן כל כך שהוא החליט לפרוש וקרא לעצמו "הנווד". כאשר הקפטן חזר לעצמו הוא הבין כי הוא יכול לייצג את האידיאלים של אמריקה מבלי לייצג את האידיאלים והאינטרסים של העומדים בראשה – וזה היה המסר של הקומיקסים בתור הברונזה – זה לא עולם מושלם וגם לגיבורי על מותר לטעות, אבל זה לא אומר שהם לא מתכוונים לנסות לשפר אותו.

לוק קייג', גיבור העל השחור הראשון

כמובן, האינטרס של חברות הקומיקס לערוך את כל השינויים הללו היה כספי בלבד – אף אחד במארוול או די סי לא חשב כי יצליח לבדו לבער את נגע הסמים בקרב בני הנוער – הנסיון להראות "עדכני" ו"רלוונטי" היה דרך למשוך יותר קוראים, ותו לא. דרך מחשבה זו הובילה את חברות הקומיקס לנסות שני קונצפטים חדשים ובלעדיים לעידן זה.

הראשון – ציוות של גיבור על כושל עם אחד מצליח (גרין לנטרן/גרין ארו, פלקון/קפטן אמריקה), כדי לנסות להעלות את המכירות של שניהם. השני – גיבורי על מבוססי טרנדים, כמו גיבורי על שנלחמים בעזרת כוח הדיסקו וגלגיליות, קונג פו, משאיות או פוטבול. רוב הנסיונות הללו כשלו והגיבורים נעלמו באותה מהירות בה הופיעו. קונצפט חדש שדווקא תפס מאז הוא רעיון ה"אירועים כלל-יקומיים" – Secret Wars של מארוול ו-Crisis On Infinite Earths של די סי (שניהם יצאו ב-1985) סבבו את כל חוברות הקומיקס שלהם ונועדו למשוך קוראים חדשים מחד ולהכריח קוראים ותיקים לקנות חוברות של גיבורים שהם בדרך כלל לא קונים מאידך.

דיסקו!

עידן הברונזה היה עידן מוזר. מצד אחד, חברות הקומיקס עשו הכי שביכולתן כדי להביא את גיבורי העל לקבל מבוגר יותר. מצד שני, לעידן זה מיוחסת תחילת הסטריאוטיפ של חנון הקומיקס המתבודד והמוזר. מצד אחד, גיבורי העל השילו את הנאיביות של עידן הכסף והתמודדו עם נושאים עדכניים, אולם מצד שני עדיין ניתן היה לראות מוטנטים, חייזרים, פיות ושדים מהגהנום באותה חוברת. בסופו של דבר, עידן הברונזה היה עידן נסיוני מאוד – חברות הקומיקס ירו הרבה קונצפטים לאוויר וניסו לראות מה יתפוס. הרוב לא תפס, אולם רעיון אחד, שהובא לידי ביטוי בשני קומיקסים נפרדים של שני אמנים שונים בשנת 1986, סגר את עידן הברונזה.

בפעם הבאה – על האביר האפל חוזר של פרנק מילר ווואצ'מן של אלן מור – שני קומיקסים ששינו לעד את התעשיה.

פורסם בקטגוריה קומיקס | 2 תגובות

ההיסטוריה של גיבורי העל חלק ב': עידן הכסף

שנתיים לאחר פרסום הספר “פיתוי התמימים”, אשר נעל את עידן הזהב של גיבורי העל, מישהו בדי סי קומיקס החליט לקחת סיכון. בסוף שנת 1956, בגליון הרביעי של חוברת הקומיקס Showcase (של הכותבים רוברט קניגר וג'ון ברום והצייר קרמיין אינפנטינו), הפציעה דמות חדשה-ישנה. על הדף הראשי של החוברת התגלגל סרט של מצלמה, ממנו מזנקת דמות לבושה בטייטס אדום עם ברק צהוב על החזה. זה היה הגלגול הנוכחי של גיבור העל הפלאש, האיש המהיר בעולם, שזכה לשם חדש, מקור חדש ותלבושת חדשה. עכשיו קראו לו ברי אלן והוא היה מדען בשירות המשטרה שעבד יום אחד במעבדה שלו כאשר ברק פגע בארון מלא כימיקלים ושפך אותם עליו. כאשר ברי גילה שהתאונה העניקה לו כוחות על, מיהר לכנות עצמו "הפלאש", על שם גיבור ילדותו עליו קרא בקומיקס.

כן כן – גיבור על מקומיקס קרא לעצמו על שם גיבור על מקומיקס שקיים בתוך הקומיקס. זה היה למעשה התירוץ של די סי ל"רימייק" של היקום שלהם – כל מה שקרה בעידן הזהב התרחש בין דפי חוברות קומיקס שהתקיימו הן בעולמנו והן בעולמן של דמויות הקומיקס של די סי. אם לא התפוצץ לכם המוח כבר, אני שמח לבשר לכם שבשנות השישים די סי שינו את עמדתם בנושא, וטענו שכל מה שהתרחש בעידן הזהב קרה ביקום מקביל בשם ארץ-2, בעוד כל מה שקרה לאחר מכן קרה בעולם שלנו, ארץ-1. קחו פסק זמן לחשוב על זה, יש דברים עוד יותר מסובכים בהמשך.


Showcase #4

הפלאש החדש זכה להצלחה מידית בקרב ילדי אמריקה, ובישר את תחילתו של עידן חדש בקומיקס, שלימים יכונה עידן הכסף. בעקבות הצלחתו של הפלאש, די סי מיהרו להחזיר למדפים את שאר הגיבורים מעידן הזהב, עם סיפור רקע חדש – הוקמן (שהפך מארכיאולוג שקיבל כוחות על מקבר מצרי לשוטר מכונף מכוכב אחר), האטום (שהפך מגיבור על חזק אבל נמוך לגיבור על חזק בגודל רגיל שיכול להפוך את עצמו לקטן), גרין לנטרן (שהפך מפועל רכבת עם מנורה מיסטית לחבר בכוח שיטור בין-גלקטי שהמנהלים שלו נראים כמו בן גוריון), ועוד רבים אחרים. בצידו השני של המתרס, חברה בשם מארוול קומיקס ניסתה לרכב על הגל של די סי, וראשיה - סטן לי, סטיב דיטקו וג'ק קירבי, (שהפכו לאגדות חיות) – הביאו לעולם את הפנטסטיק פור (ארבעה חברים שזכו בכוחות על בעקבות חשיפה לקרינה מהחלל), ספיידרמן (נער שנעקץ ע”י עכביש רדיואקטיבי), אקס מן (אנשים שפיתחו כוחות על כצעד אבולוציוני טבעי), הענק הירוק (מדען שנחשף לקרני גאמה והפך לענק חסר שליטה והרסני) ועוד. הדמויות החדשות הללו זכו להצלחה דומה ועזרו לבסס את מארוול קומיקס כמתחרה העיקרית של די סי בתחום גיבורי העל עד לימינו.


אם עידן הזהב עזר לקבוע את הארכיטיפ של גיבור העל, עידן הכסף היה הזמן בו נקבעו גבולות המדיום של ז'אנר גיבורי העל - , וגם אם לא היה העידן הראשון של הקומיקס, הרי שזה העידן שהשפיע יותר מהכל על ההתפתחות היצירתית והרעיונית של הז'אנר.


מעל הכל, עידן הכסף שם את הדגש על "מדע" ביזארי ועל סיפורי מדע בדיוני. שנות החמישים והשישים הביאו עימן את המירוץ לחלל של ארה"ב וברה"מ, ולאמריקאים רבים הייתה האשליה שהמדע הוא התשובה והפתרון להכל, ושבעוד עשר שנים כולנו נגור על הירח עם הכלבים הרובוטיים שלנו. הקומיקסים היוו מראה של העתידנות הנאיבית הזו – מסע בזמן, מימדים מקבילים וחייזרים החליפו את האלמנטים היותר קסומים-פנטסטים ששלטו בעבר בז'אנר, וסיפקו לכותבים מקור לאינספור עלילות, דמויות ואויבים חדשים. כמובן, עד כמה שמדע בדיוני היה מרכיב מרכזי באותה תקופה (ומספיק לחזור לפיסקה הקודמת ולראות כמה גיבורי על זכו בכוחות שלהם "בעקבות תאונה מדעית" או לאחר "חשיפה לקרניים אולטרה-מגה-סגולות"), לאף אחד מהכותבים לא ידע יוצא דופן בפיזיקה או קוסמולוגיה, ודברים כמו "טיל שנמשך למהירות", "גורילה מדברת" או "כוכב בו לבני אדם יש כוחות על" היו הגיוניים וקבילים בדיוק כמו "תראו! פגע בו ברק סגול! זה אומר שעכשיו הוא יכול להפליץ לייזר!”


כוכב שלם של חייזרים מהמרים. יפ.


הגיבורים של עידן הכסף נטו להיות פחות "קרטוניים" מעמיתיהם מעידן הזהב - הם אומנם נותרו צודקים, חכמים ולעיתים גם כל-יכולים (ביחוד סופרמן, שזכה בעידן הזה באלפי כוחות חדשים), אבל הם כבר לא היו ההתגלמויות המהלכות של האמת, הצדק ודרך החיים האמריקאית. כמובן, קוד הקומיקס השפיע מאוד על העידן הזה, אז אף אחד מהגיבורים לא היה יותר מדי אפל - הטוב עדיין ניצח בסוף הגליון, אף אחד לא מת ואנשי המשטרה והמשפט היו מקצוענים ללא דופי. כותבי הקומיקס נאלצו לתמרן מסביב לאיסורים של קוד הקומיקס, ולכן העלילות (שכוונו בעיקר לילדים ונערים) נטו לעבר הביזאר - סופרמן הפך לגורילה, באטמן הפך לאיש זאב, החבר של סופרמן הפך לצב ענקי והכלב של באטמן תופס פושעים – פאלפ וקיטש היו שם המשחק, והקהל האמריקאי בלע זאת בשקיקה.


סופרבוי חוטף מכות

לעידן הכסף לא היה סוף מוגדר - כולם מסכימים כי העידן נגמר בתחילת שנות השבעים, אולם לא ניתן להצביע על אירוע מרכזי אחד שהיווה סוף מוגדר של העידן ותחילתו של עידן חדש. למרות המחלוקת באשר לתאריך המדויק, כאשר גוון סטייסי שברה את צווארה ומתה בזרועותיו של ספיידרמן אי שם באמצע שנת 1973, היה ברור לכולם שהעידן שלהם התחלף בלי שהם שמו לב. ועל כך - בפעם הבאה.

lol wut

מיטיבי לכת ירצו אולי לראות את הביקורת הזו של לינקארה על קומיקס של באטמן משנות השישים, שממחישה בצורה נפלאה את האווירה הקמפית של העידן הזה. תהנו!
פורסם בקטגוריה קומיקס | 4 תגובות

ההיסטוריה של גיבורי העל חלק א': עידן הזהב

לצופה מן הצד, קומיקסים על סופר-גיבורים נתפסים כעניין ילדותי וצבעוני – מצעד ארוך של גברים לבושים בטייטס עם שמות שנגמרים ב"מן" ועלילות שמתחילות במכות ונגמרות בעוד מכות. ההפך הוא הנכון – לגיבורי העל של הקומיקסים האמריקאים יש היסטוריה ארוכה ומפותלת שמשקפת בדרכים רבות את התפתחותה של החברה האמריקאית מתחילת המאה ה-20 ואל תוך המאה ה-21. הז'אנר אומנם חדש יחסית, אבל כבר עכשיו ניתן להסתכל אחורה ולראות בבירור את ההתפתחות העצומה שעברו הקומיקסים משנות ה-30 של המאה ה-20 ועד היום. בפוסט הזה ואלו שאחריו אנסה לתאר את הכרונולוגיה של גיבור העל.


ספרי קומיקס היו נפוצים באמריקה עוד מתחילת שנות השלושים, והיו בעיקר אוספים של בדיחות ויזואליות וקריקטורות, או אוגדנים של קומיקסים שהתפרסמו קודם בעיתונים השונים. האירוע שסימן את הולדת גיבור הקומיקס, וכן את תחילתה של התקופה שתכונה לבסוף "עידן הזהב", היה יציאתו לאור של "אקשן קומיקס 1ביוני 1938 בידי החברה שלימים תכונה "די סי קומיקס".

עידן הזהב

"אקשן קומיקס", מאת ג'ו שוסטר וג'רי סיגל, הביא לעולם את סופרמן – חייזר לבוש בטייטס אדום-כחול, הניצול היחיד מהשמדתו של הכוכב קריפטון שהתרסק בינקותו בקנזס וגודל ע"י ג'ון ומרת'ה קנט. הקומיקס זכה להצלחה מיידית, וסופרמן הפך לארכיטיפ של גיבור העל – החל מהטייטס והתחתונים-מעל-המכנסיים (שעוצבו כדי למשוך את העין ובהשראת תלבושות מרימי המשקולות בקרקס) וכלה בגלרייה המגוונת של סופר-פושעים צבעוניים ומרושעים.

הופעתו הראשונה של סופרמן

ההצלחה של סופרמן עודדה את החבר'ה בדי סי להביא לעולם עוד גיבורים, ואלו זכו להצלחה דומה: באטמן, מליונר שנשבע לרדוף פושעים בעקבות רצח הוריו; הפלאש, סטודנט שזכה במהירות-על לאחר ששאף אדים של מים כבדים (באמא שלי); וונדר וומן, מקבילה נשית ופמיניסטית של סופרמן, גרין לנטרמן, פועל רכבת עם מנורה מיסטית ועוד רבים וטובים. חברות קומיקס אחרות מיהרו גם הן ליצור גיבורי על – חברה בשם פוסט (Fawcett) הביאה לאולם את קפטן מארוול, ילד שזכה בכוחות על בעזרתו של קוסם, וחברת טיימלי קומיקס (שלימים תיקרא "מארוול קומיקס") יצרה את הלפיד האנושי (אנדרואיד בוער שמסוגל לעוף ולירות אש), קפטן אמריקה (חייל שזכה בכוחות על לאחר שהוזרק בנסיוב של צבא ארה”ב) ורבים אחרים.

קהל היעד של גיבורי העל היה הילדים ובני הנוער, והדבר ניכר בקומיקסים עצמם: העלילות היו פשוטות ונוסחתיות והתמקדו יותר באקשן ופחות בדרמה או התפתחות עלילתית. הצבעים היו צעקניים ולעיתים אפילו היה מוסר השכל חבוי או גלוי. יותר מהכל – הסיפורים נפתחו ונסגרו במסגרת הגליונות הבודדים, כאשר לא משנה מה קרה במהלך הקומיקס – הסטטוס קוו חזר לעצמו בדף האחרון.

מלחמת העולם השניה הייתה אחת הבארות העמוקות יותר לכותבי הקומיקס, כאשר קפטן אמריקה, סופרמן ובאטמן נראו צועדים לצד חייליה האמיצים של ארצות הברית, מרביצים לנאצים ויפנים וקוראים לציבור בבית לתרום כסף בעזרת הלוואות מלחמה (War Bonds). הרעיונות שהוצגו בחוברות הקומיקס הללו גבלה בלאומנות, והדרך בה הוצגו כוחות הציר (וביחוד היפנים) גבלה בגזענות. ילדי אמריקה הצביעו ברגליים, והקומיקסים נחטפו מהמדפים לכל אורך המלחמה.

קפטן מארוול מראה מה צריך לעשות לצהובים המרושעים

לכל דבר טוב יש סוף, ועם סופה של מלחמת העולם השניה גיבורי העל החלו לחשב את קיצם לאחור. סוף המלחמה שלל מכותבי הקומיקס את האויב האולטימטיבי שבו השתמשו בשש השנים האחרונות – הנאצים ועוזריהם. בנוסף, סוף המלחמה גרם לציבור האמריקאי לאבד בהדרגתיות את העניין במלחמות, וקוני הקומיקס עברו לרכוש חוברות מז'אנרים אחרים – מערבונים, סיפורי בלשים וקומדיות. בזה אחר זה, גיבורי הקומיקס החלו להעלם מהמדפים.

המסמר האחרון בארון של עידן הזהב ננעץ בשנת 1954, כאשר דוקטור פרדריק ורטהאם פרסם את הספר "פיתוי התמימים", אודות הקשר בין קומיקס ואלימות בקרב בני נוער. הספר עורר הדים באמריקה השמרנית של לאחר מלחמת העולם השניה, והוביל ליצירת ארגון בשם "רשות קוד הקומיקס". הרשות גיבשה סט של חוקים שכל ספרי הקומיקס נדרשו לעמוד בהם לפני שאפשר למכור אותם ללקוחות – בין השאר, איסור על הצגת מוסדות השלטון באופן שלילי; איסור על הצגת סמים, רצח, עישון או אונס ודגש על כך ש"הטוב חייב לנצח בסוף". חברות הקומיקס, שלא הספיקו להתאושש מהמחסור בנאצים, איבדו את שארית החומר שהיה להן וויתרו כמעט לגמרי על ז'אנר גיבורי העל. בשנת 1954 כמעט ולא נותרו על המדפים חוברות גיבורי על ועידן הזהב בא לקיצו.

פיתוי התמימים

השנתיים שלאחר מכן נודעו כ"תקופת המעבר" – רק סופרמן, באטמן ו-וונדר וומן המשיכו לחיות בין דפי חוברות הקומיקס. השאר נאלצו לחכות שנתיים, עד לתחילת העידן ששינה לחלוטין את פניו של גיבור העל של הקומיקס. ועל כך – בפעם הבאה.

פורסם בקטגוריה קומיקס | 9 תגובות

אומג.

הפוסט הראשון. אומג.

אז, אמ. בהצלחה?

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 2 תגובות